במדינת ישראל חיים כ- 3,500 דרי רחוב המוכרים לרשויות הרווחה, המצטרפים לעוד אלפי מחוסרי דיור שאינם מוכרים ואינם מטופלים על ידי הרשויות. משרד הרווחה והיבטחון החברתי מגדיר מיהו "דר רחוב" בהתאם להוראה מספר 3.33 בתע"ס "הטיפול באוכלוסיית דרי הרחוב" משנת 2010.   

לפי הגדרת משרד הרווחה, דרי רחוב הם אנשים חסרי בית שעונים על כל התנאים הבאים :

• הם בני 18 ומעלה.
• הם לנים ברחוב, בבתים נטושים, בגנים, בשטחים ציבוריים, באתרי בנייה וכו׳.
• נמצאים במצב של הזנחה גופנית או נפשית, ולרוב נמצאים בניתוק או ניכור ממשפחה תומכת.

בהתאם להגדרה, דר הרחוב אינו נאבק לשנות את מצבו ואינו מסוגל לנהל חיים נורמטיביים, ולו אחד או יותר מהמאפיינים הבאים : היסטוריה של אי יציבות במגורים וניידות; חסר תעודות אישיות; חוסר מקורות קיום קבועים; התמכרות לחומרים פסיכואקטיביים; היסטוריה של אלימות ומשברים; היסטוריה של חולי גופני ו/או נפשי; חוסר אמון בסיסי באחרים וחשדנות כלפי רשויות וממסד; אי תפקוד ברוב תחומי החיים ורצף של כישלונות ודחיות.

אין ספק כי מדובר באוכלוסייה הסובלת מהדרה חברתית, היעדר משאבים חיצוניים וריבוי אבחנות, ונמצאת בקצה הרצף הטיפולי-שיקומי.

גישות ותיאוריות רבות מנסות להתמודד עם הסיבות המובילות אנשים למצב של דרות רחוב, והן נחלקות בין גישות התופסות את מצבו של הפרט כמושפע מנסיבות חברתיות ומבניות, ועל כן רואות בדר הרחוב קורבן של מדיניות מוצהרת או מצב כלכלי במדינה, כגון אבטלה, קיצוץ בדיור ציבורי, היצע דירות נמוך וכיו"ב; לבין גישות הקושרות את דרות הרחוב לנסיבות אישיותיות של האדם, ומתארות את דרי הרחוב כחלשים וחסרי מוטיבציה לשינוי, בעלי הפרעות נפשיות, מכורים או עבריינים, המנהלים את חייהם בשולי החברה.  

שני ההסברים הללו, נמצאים כמובן על רצף, ובמרבית המקרים נמצא כי הסיבות לדרות הרחוב נעוצות הן במבנים חברתיים-כלכליים והן בנסיבות אישיותיות של הפרט.